על זנות

ברוב מדינות העולם זנות התפתחה לפי עקרון המובע במשפט “לא יכול להילחם- תעמוד בראש של מה שרצית להילחם בו”. במדינות אירופה ואמריקה הלטינית זונות עובדות באופן רשמי, למעט מקרים חריגים. הן משלמות מיסים, מקבלות תעודות עבודה, עוברות מבחנים ובדיקות רפואיות על חשבון המדינה. לעומת זאת, בתי בושת, כפי שהם, אינם קיימים ברוב מדינות העולם המערבי- נסגרו גם בצרפת וגם באיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. כך נעשה גם במקומות אירופה אחרים, חוץ מגרמניה והולנד, שבהן בתי הבושת נשמרו.
לזנות מתנגדות מדינות אסיה, צפון אמריקה וברית המועצות לשעבר. למרות המקובל לחשוב, גיישות יפניות אינן זונות. לא מעט לוזרים חטפו מכות על כך שניסו לקיים איתן מין. העיסוק העיקרי של גיישה הינו ריקוד ושירה ושם התפקיד מפורש כ”אשת אמנות” (היא תקיים יחסי מין אך ורק אם תרצה).
ביפן קיימים גם בתי בושת יוקרתיים, אשר לא נתפסים כ”בתי בושת” ונשים העובדות שם- כ”זונות”. אך לא יוכנס לשם אדם לא מוכר, מהרחוב, אלא יישלח למקום פחות ברמה.
בתאילנד- מוסכמות אחרות, לוקחים את התופעה ב”easy” ונהנים מתיירות מין. אולם קיים סיכוי גבוה להיתקל בטרנסג’נדר. אלה לא סיפורים אלא מציאות קשה.
בארצות האסלאם זנות מוצגת באופן הכי מעניין: לקוח וזונה נישאים בצורה פיקטיבית ומתגרשים לאחר המפגש (התהליך כולו לוקח פחות מדקה). במקרה שמקפידים על פורמליות, זה לא נחשב לחט ומבחינה דתית הכול בסדר.
בארץ, העניין הרבה יותר פשוט. למרות שזנות אינה חוקית היא קיימת, ואין שום בעיה למצוא מספר טלפון של נערת ליווי באינטרנט, להזמין אותה או לבקר אצלה.